<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ב'</h1>
<h2>דף יט.</h2>
שמקיימין השטר. ואיתה פ"ב דכתובות כי אתו לדינא אמרינן וכו'. ואפילו הודה שכתבו יכול לומר פרעתי, עד הקיום. ואם בא לגבות מן היתומים או מן הלקוחות שלא בפני הלוה, דעת ר"י דא"צ לקיים, דלא טענינן מילתא דלא שכיחא, שהיא מזוייפת. והסכמת כולם דבעי קיום. וצריך קיום לקיום. ויכתוב מדאתא פלוני דחכימין וכו'.
<h2>דף כ.</h2>
ב"ד אין מקיימין רק משני שטרות. (ולא כן דעת הראב"ד). ונהרדעי דאמרי התם משני שטרות, ביוצא מתחת ידו, דחיישינן לזיוף, אבל יוצא מתחת ידי אחר או הוחזק בב"ד אפילו בשטר אחד. ומשתי כתובות או שתי שדות לכולהו אפילו לא הוחזק. ומשטר אחד מקויים בב"ד מקיימין, ר"ם הלכות עדות. [ולא כן דעת הראב"ד]. ואין מקיימין את השטר רק מחתימת העדים ולא מספר שכתבו.
והיכא שהעדים אומרים כתב ידינו זה ואין אנו זוכרים שזה לוה מזה, אין השטר כלום. ודוקא בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר, אבל אי יוצא לא. ר"ם פ"ח מהלכות עדות. ולא כן דעת הראב"ד דלעולם אינם נאמנים זולתי כשאומרים דומה לכתב ידינו אבל מזוייפת היא כי מעולם לא חתמנו בו נאמנים.
<h2>דף כא:</h2>
ושלשה שישבו לקיים השטר, אע"פ שאחד אינו מכיר החתימה, מעידין עליו וחותם עמהם, והוא שיעידו קודם חתימתם דאי לא מיחזי כשיקרא, פ"ב דכתובות. וצריך שיעידו על כל חתימה, אבל חד אחתימה חדא ואידך אחדא לא.
והיכא שאין בנייר לכתוב הקיום, דמלפף נייר בחותם אחר מובהק, דעת העיטור בשם הגאון. וכותבין הקיום בשטר קודם שיתקיים, ולא מחזי כשקרא.
וששה מיני קיומים הם. כשהעדים חתומים מעידים על כתב ידם. וכשאחרים מעידים על חתימת העדים. וכשכתב ידם יוצא ממקום אחר. וכשמקבלים הב"ד מפי העדים כשאינן יודעים לקרות השטר שהם חתומים ונתכוין עדותם למה שכתוב בשטר. וכשעד אחד מהחתומים אינו חי וחבירו החתום מכיר חתימתו של חבירו, שיכתוב זה העד שמו במקום אחר, ויעידו הב"ד על חתימתו מתוך מה שכתב, ויעידו זה העד עם אחר על חבירו שאינו חי. וכששלשה דיינים, השנים מהם מכירים חתימת העד, דסגי. וכל זה פ"ב דכתובות וכן [כתב] העיטור. ואם שנים מכירים חתימת ידי העדים ואין צריך לקבל עדות מאחרים, אפילו הכי בעי תלתא שיאמרו בפניהם, דלא פלוג בקיום שטרות. ועוד דאי ליכא אלא תרי לא מהניא סהדותייהו, דמפיהם ולא מפי כתבם. ולא דמי לעדים החתומים, דמכירים חתימתם שנעשה לפניהם. דעת ה"ר יונה.
וסופר ששמו חתום בעד, אינו דן, כן [כתב] בעל העיטור ורי"ף.
<h2>דף כב.</h2>
והיכא שקיימו השטר ולא כתבו במותב תלתא, אין בו חשש, הואיל ושלשה דיינים חתומים. דלא הצריכו במותב רק כשאין חותמין כי אם שנים, שמת השלישי, וכשר. כן דעת הרשב"א. לאפוקי מדעת בעל העיטור.
<h2>דף קה:</h2>
והאוהב והשונא כשרים להעיד, ולא לדון. ופסלות הקרובים, הן לטוב הן למוטב, דכתיב [דברים כ"ד] לא יומתו וגו'. והדיינים נפסלים בקורבה כעדים. ואוהב ושונא פסולים לדון, כדאיתא בכתובות [ק"ה ע"ב] לא לידון למאן דרחים וכו'.
